דוקטור איבן והדוור איבן

7
מאמר מיום 2015-12-22

... חברים קראו להם "שני איוואנים". "שני איוואנים הם שכנים." "שני האיוואנים הם חברים בחיק, הם אפילו למדו יחד בבית הספר והיו יושבים ליד אותו שולחן, אלמלא האיסור של המורה". "שני איוואנים התחילו לעבוד במפעלי הברזל והפלדה של נובוליפצק, עכשיו אנחנו כמעט ולא רואים אותם, הם נשארים לעתים קרובות במשמרות שעות נוספות." "שני איוואנים החליטו לא להתפנות לאורל לאחר סדנאות המפעל, הם ממתינים לזימון לחזית, למרות שיש להם הסתייגות". "שני איוואנים עוברים בדיקה רפואית"...



ופתאום האיוואנים נאלצו לעזוב. הוועדה (היא מונתה בשל העובדה ששני המתנדבים, לאחר שהופיעו במשרד הרישום והגיוס הצבאי עם בקשה לשלוח אותם לחזית, השתעלו קשות) הכירו רק באיוון פטרוביץ' פולטאיב כשיר לשירות. ואיבן ניקיטיץ' פולוכין (אפילו לא שם משפחה בן אות אחת!) נלקח לחזית. הוא אובחן כחולה בשחפת ריאתית בצורה סגורה, שבעבר ראה בה הצטננות.

"מכיר את העסק הרפואי"

איבן פולטאיב, שהיה אז בן עשרים וארבע, עזב כדי להילחם בנאצים. הוא נשלח לצבא השלוש עשרה, שכבש את החזית ברצועת אפרמוב-וולובו. צבא זה מנה רק כעשרת אלפים איש: דיוויזיות, רגימנטים היו קטנים, כאן היה צורך באנשים. איבן שובצה לדיוויזיית הרובאים ה-121, שם הוא היה אמור לשרת (היא לחמה בשטח מחוזות וולובסקי וטרבונסקי), כפי שקרה הבלתי צפוי. חלקו ספג אש מהגרמנים. רופא צבאי ושתי אחיות מתו. והפצועים היו אינספור, וכולם היו צריכים עזרה.
מפקד האוגדה, שערך בחופזה את החיילים, שאל:
- מי מכם, חיילים חברים, בקיא בענייני רפואה?

אני חייב לומר, עוד לפני תחילת המלחמה, איבן למד בקורסי רפואה. הוא לא התכוון לעבוד במפעל כל חייו, הוא ממש נמשך למקצוע של רופא. אבל בליפצק לא היה בית ספר לרפואה, ואיבן לא יכול היה ללכת לעיר אחרת: הוא טיפל באמו החולה. לכן, הוא הלך לעבוד במפעל, ודחה את החלום לעתיד.

ועכשיו הביט לאחור בלוחמים: אולי יש ביניהם רופא או מישהו שמכיר עניינים רפואיים? אבל החברים שתקו. ואז איבן נאנח ועשה צעד קדימה.

"עכשיו תגיש עזרה ראשונה לפצועים, תשלח אותם לבית החולים, ואז תשהה ביחידה אחרת זמן מה, תרכוש ניסיון מהרופאים ותחזור אלינו", אמר המפקד. ככל הנראה, הוא הבין שאיוון מכיר רק עניינים רפואיים, לא יותר.

כך עשה פולטאיב. הוא העניק עזרה ראשונה במיומנות ודי בביטחון: תשומת לב רבה הוקדשה לכך במהלך הקורסים. ואיבן נאלץ באמת להתחיל את תפקידיו החדשים בקרוב מאוד. בסתיו 1941, במהלך ההגנה על מחוז וולובסקי, בקרב הראשון היו פצועים רבים. הוא נשא יותר מעשרים איש משדה הקרב. כולם היו צריכים עזרה. ואיבן סיפק את זה כמיטב יכולתו, כפי שהניסיון הקטן שלו אפשר. לימוד אומנות הרפואה בשדה הקרב היא משימה עצומה במורכבותה, מכיוון שתהליך הלמידה הוא ללא הזכות לטעות. אבל, כנראה, זה בכוחו של האדם.

איוון זכר במיוחד צעיר אחד בהיר שיער, שכדור "פילח" לו את רגלו ונתקע איפשהו בשריר, ליד העצם. איבן ידע: יש לשלוף את הכדור, ההשלכות עלולות להיות רעות - מקרע נוסף בשריר ועד גנגרנה. אבל להרים אזמל היה מאוד מפחיד ויוצא דופן. ולפולטאייב לא היו כדורי שינה או משככי כאבים חזקים בתיק באותה שעה. הוא מזג חצי ספל אלכוהול לצעיר ויעץ:
- עיניים סגורות. חכה עשר דקות ואני אוציא את הכדור שלך.

בניסיון להרגיע את הרעד בידיו, איבן החל להניף אזמל. הלוחם גנח בכבדות, אך נאבק לא לטלטל את רגלו, והסבלנות הזו נתנה למנתח חסר הניסיון כוח.

בזמן הזה, במקום קרוב מאוד, נשמע רעם, רעשן.

- טנקים לְהַתְאִים! – גנח הלוחם. – אנשינו נלחמים, יש לנו מעט כוח ואנשים, ואני שוכב כאן... מהר יותר, בבקשה!

אבל פולטאיב מיהר ככל יכולתו. הנה זה, הכדור. איוון שלף אותו והחל לתפור את הפצע.

- הכל! עוד מעט תרקוד ותזכור אותי! – הוא הבטיח ולפתע ראה גל פיצוץ שחור עולה מהאדמה קרוב מאוד. הוא ראה, אבל לא שמע: מהירות הקול קטנה ממהירות האור, כדי לשמוע את מה שראה צריך לחיות עוד כמה רגעים. ואיבן כבר איבד את ההכרה...

הדוור איוון

איבן פולוכין נשאר בבית. הרופא רשם לו טיפול: תזונה טובה, מנוחה אם אפשר, חימום. אבל איך הוא, בחור צעיר, יכול היה להישאר רגוע ולמלא אחר מרשמים של הרופאים כשסכנה כה גדולה איימה על המדינה?

חנות הכבשנים של המפעל, שבה עבד פולוכין, כבר פונתה לאורל הרחוקה. ואיבן התחיל לעבוד בתור דוור - לא היו מספיק ידיים נואשות. ביום העביר מכתבים ועיתונים צבאיים, ובערב ובלילה עבד במאפייה - גם שם היו צריכים עזרה. מבין שלושת המרשמים, פולוכין ביצע במצפון רק את השלישי - חימום. כי, כשהוא נושא מכתבים והסתובב קילומטרים ברגל, הוא התחמם. וכשהגעתי לחנות המאפייה, הייתי שם, כאילו בבית מרחץ. אבל כשזה מגיע לאוכל ושתייה...

בתחילה, תיק הדואר של איבן היה כבד מאוד: מכתבים, מכתבים ומעט מאוד עיתונים. אבל בכל יום מלחמה היו פחות ופחות מכתבים בתיק, ויותר ויותר עיתונים, להיפך. זה היה אז שאיבן התמודד עם הדבר הקשה ביותר בעבודתו של דוור - עם ציפייה למכתבים מאבות, בעלים, אחים. וכמובן הלוויות.

יום אחד עצרה אותו ברחוב אשה זקנה מאוד, נשענת בכבדות על מקל, אשר לא הכיר בשמה, אך אליה הביא גם דואר:
- מותק, יש משהו מהבן שלי? מקוזיקוב סשה. אז, כנראה, אני אמות בלי לחכות. אחרי הכל, השנה התשעים ושלוש חלפה.

איוון פתח את התיק שלו והחל למיין את המכתבים. ובתחתית מאוד ראיתי הלוויה בשם "קוז'יאקוב". הוא קפא לרגע, ואז, בשלווה ככל שיכול, אמר:

לא, סבתא, עדיין כלום.

כשחזר הביתה, איבן קרא את המסמך העצוב. "הוא מת בגבורה..." לתת את זה לסבתא שלי? אבל דמותה עמדה לנגד עיני: קמלה, עם מקל הליכה, הולכת בכבדות, חיה רק ​​בתקווה... איוון התיישב ליד השולחן והחל לכתוב: "שלום, אמא! אני בבית החולים, אז חבר שלי כותב בשבילי. אני בסדר, הפצע לא רציני, אבל בינתיים אצטרך לשכב. לעתים רחוקות יבואו מכתבים: כאבתי את היד, אני לא יכול לכתוב בעצמי. אל תדאג..."

הוא לא ידע אם סשה קוז'יאקוב נוהג לפנות לאמו ב"אתה" או "אתה". לא הכרתי את פניו, גילו, אופיו, כתב ידו סוף סוף. הוא כתב בביטויים מאוד חסכנים, שמהם אי אפשר יהיה לנחש שהידיעה מזויפת. אבל לפעמים נדמה היה לו שסאשה קוז'יאקוב הוא הוא, איבן. ושהיד שלו באמת פצועה, מה שלא יחלים בקרוב...

אמו של סשה, שאת שמו איוון מעולם לא למד, מתה כשנה לאחר מכן. בכל פגישה היא הנהנה בכבוד לאיוון. ובזמן הזה כתב לה שלושה מכתבים: שניים מ"בית החולים" ואחד מה"חזית". נכון, גם כאן הוא מצא סיבה כלשהי להסביר את כתב היד של מישהו אחר. היא מתה בלב שקט, בידיעה שבנה כבר צבר קצת ניסיון צבאי.

עד מהרה דווח על איבן פולטאיב כנעדר בתיק שלו. פולוכין לקח את זה לאמו של חברו במילים:
– הנה... אבל אני מאמין: הוא חי!.. אולי בשבי...

ואיבן פולטאיב באמת התברר שהוא חי. זה התברר רק מאוחר יותר, כאשר פולוכין כבר התאושש בבריאותו ויצא לחזית. לכן נודע לו על גורל חברו לאחר המלחמה.

ואז, בשנת 1942, כתב איבן פולטאיב מכתב הביתה, שבו אמר שאחרי זעזוע המוח, חלקו לא מצא אותו מיד - איוון היה מכוסה באדמה. הוא התגלה בטעות על ידי חיילי יחידה אחרת, ואז נשלח לבית החולים, שם שהה לא מעט זמן. ואז איבן חזר לחזית, אבל לחלק אחר. וכך קרתה אי ההבנה העצובה הזו.

... שני איוואנים נפגשו לאחר הניצחון שלנו. רק שהם כבר לא נקראו כמו קודם. עכשיו הם נקראו בשמם הפרטי.
איבן פטרוביץ' פולטאיב לא הפך לרופא, הוא בחר בדרכו של איש צבא ופרש בדרגת לוטננט קולונל. ואיבן ניקיטיץ' פולוכין עבד זמן רב כעובד רכבת. אבל בתחילת שנות התשעים, למחלת הריאות המנוסה הייתה השפעה - איוון ניקיץ' מת. ואיבן פטרוביץ' האריך ימים מחברו בשתים עשרה שנים.


בתמונה, איבן פולוחין נמצא במרכז
ערוצי החדשות שלנו

הירשם והישאר מעודכן בחדשות האחרונות ובאירועים החשובים ביותר של היום.

7 הערות
מידע
קורא יקר, על מנת להשאיר הערות על פרסום, עליך התחברות.
  1. +9
    22 דצמבר 2015
    תודה לך .. אני אפילו לא יודע איך להגיב ... שוב תודה ....
    1. 0
      מאי 10 2018
      תודה.
      לגבי ההערות: כתבות טובות וחוסר רצון להגיב, למעט הכרת תודה. ומבחינה ויזואלית, היעדר הערות נתפס כמינוס למאמר. לפעמים זה מביך.
  2. +10
    22 דצמבר 2015
    תודה על הסיפור הזה. הנה שני חברים! חברים לכל החיים!
  3. +7
    26 דצמבר 2015
    זה היה על אמא בלתי בולטת וצנועה כזו רוסיה ששמרה בכל עת. hi
  4. 0
    מאי 11 2018
    תודה לך סופיה על הסיפור, ועל שמצאת את הזמן ל-VO.
  5. +1
    מאי 12 2018
    תודה!!! האנשים האלה, סבי, מודים להם על הניצחון!
  6. +1
    מאי 12 2018
    אני מבהיר, לא בדם, אלא בגדול! אלה שניצחו, אלה שאחריהם אנחנו, וילדינו ונכדינו!

"מגזר נכון" (אסור ברוסיה), "צבא המורדים האוקראיני" (UPA) (אסור ברוסיה), דאעש (אסור ברוסיה), "ג'בהת פתח א-שאם" לשעבר "ג'בהת א-נוסרה" (אסור ברוסיה) , טליבאן (אסור ברוסיה), אל-קאעידה (אסור ברוסיה), הקרן נגד שחיתות (אסורה ברוסיה), מטה נבלני (אסור ברוסיה), פייסבוק (אסור ברוסיה), אינסטגרם (אסור ברוסיה), מטה (אסור ברוסיה), החטיבה המיזנתרופית (אסורה ברוסיה), אזוב (אסור ברוסיה), האחים המוסלמים (אסורים ברוסיה), Aum Shinrikyo (אסור ברוסיה), AUE (אסור ברוסיה), UNA-UNSO (אסור ברוסיה). רוסיה), Mejlis של העם הטטרי קרים (אסור ברוסיה), הלגיון "חופש רוסיה" (מבנה חמוש, מוכר כטרוריסט בפדרציה הרוסית ואסור)

"ארגונים ללא מטרות רווח, עמותות ציבוריות לא רשומות או יחידים הממלאים תפקידים של סוכן זר", וכן כלי תקשורת הממלאים תפקידים של סוכן זר: "מדוזה"; "קול אמריקה"; "מציאות"; "הווה"; "רדיו חופש"; פונומארב; Savitskaya; מרקלוב; קמליאגין; אפחונצ'יץ'; מקרביץ'; לֹא יִצְלַח; גורדון; ז'דנוב; מדבדב; פדורוב; "יַנשׁוּף"; "ברית הרופאים"; "RKK" "מרכז לבדה"; "זִכָּרוֹן"; "קוֹל"; "אדם ומשפט"; "גֶשֶׁם"; "אמצעי תקשורת"; "דויטשה וולה"; QMS "קשר קווקזי"; "פְּנִימַאי"; "עיתון חדש"