ביקורת צבאית

בתים עתיקים, אנשים ישנים ומרחקים חדשים

20
בתים עתיקים, אנשים ישנים ומרחקים חדשים
אי ששרד של בתים פרטיים ברחוב פרולטרסקאיה בפנזה



כמו עניבה מעץ בבית, מסודרת היטב,
אינו מאפשר לו להתפרק כאשר מטלטל אותו,
אז הלב, שהוקם בייעוץ מכוון,
לא ינדנד בעתות פחד.

ספר סירח, ל"ג, י"ד

כתבה בעבר הלא רחוק, לאחרונה. הקוראים אהבו את החומר הקודם "משלחת לאבות". וחלקם דרשו ישירות המשך. ובכן, זה יהיה, ולא רק אחד, אבל לעת עתה נמשיך את הסיפור שלנו ונתחיל אותו מ-1958.

השנה הזו הייתה באמת גורלית עבור כל העיר פנזה, עבור רחוב פרולטרסקאיה, ועבור המשפחה שלנו.

ראשית, נבנה מרכז טלוויזיה בעיר בזפדניה פוליאנה, ומאז הושקה טלוויזיה בפנזה. והיינו הראשונים ברחוב שלנו לקנות טלוויזיה רקורדית. זה היה כמו חלון לעולם. נכון, בהתחלה התוכניות עסקו בעיקר בנושאים מקומיים, כלומר היו חֲדָשׁוֹת. אבל עד מהרה החלו להקרין סרטים, קונצרטים עם מספרים הומוריסטיים (אהבתי במיוחד את ההומוריסטים מירוב ונוביצקי - הם שטפסל וטרפונקה), ואפילו הצגות שהעלו עובדי התיאטרון והטלוויזיה המקומיים בפורמט של תוכנית טלוויזיה. וההופעות היו לפעמים פשוט מדהימות. למשל, המחזה "מסע לכוכב הבוקר" המבוסס על סיפורו של ויטלי גובארב - ובכן, מי שקרא אותו יכול לדמיין איזה רושם זה יכול לעשות על ילד קטן במו עיניו.


פעם היה במקום הזה בית עץ בעל שלושה חלונות עם מרפסת קדמית גבוהה. עכשיו זה שווה את זה

עם זאת, הרכישה שלנו של מכשיר טלוויזיה לא עשתה רושם חיובי במיוחד על תושבי רחוב פרולטרסקאיה. הם התחילו לספר לנו שהטלוויזיה מושכת ברק, ש"הם מתפוצצים" ו"מה שלא יקרה". אבל עברה שנה, שום דבר לא התפוצץ, איש לא נהרג מברק, ולאט לאט השכנים החלו לקנות מקלטי טלוויזיה.

ולפני כן, הייתי צריך לספר באופן קבוע לחבריי ברחוב איזה סוג של סרט ראיתי הפעם ו... "ההופעות" הללו הפכו לחוויה הראשונה שלי בהרצאות בפני קהל המוני. ואז נוספו ספרים לסרטים, שגם אני סיפרתי להם באופן קבוע, וקרוב מאוד לטקסט, ומכיוון שהקריאו לי הרבה ספרים, הייתי צריך לספר להם כל הזמן בין המשחקים.

אולם שינויים ברחוב לא השפיעו כלל על הבתים העומדים, ועליו בכללותו. כל "הרובע שלי", כלומר חלק ממנו מהעמוד בפינת מירסקאיה ופרולטרסקאיה ועד העמוד בפנייה לרחוב דזרז'ינסקי, שבו גרו בעצם כל חבריי, הסתיים ב"גלייד" ליד מסילת הברזל. עליו עמדה נקודת איסוף לכלי זכוכית, דוכן עיתונים, שם קניתי משנת 1964 את כתבי העת "מודליסט-קונסטרוקטור", מספרה וחנות לחמים, שבה כל הרחוב הלך על לחם. בקצהו, בצד הנגדי, ניצבה "בלו" - חנות מכולת, שלידה היו תמיד חביות של הרינג, כרוב כבוש ושמן חמניות.

הם מכרו שם מצרכים, הם היו צריכים ללכת לשוק בשביל בשר ודגים. חנות אחרת, קופטורג, הסתתרה בין הבתים במירסקאיה. היו שם תפוחי אדמה וגזר מעורבים באדמה (אני לא יודע מי קנה את זה!), אבל מבחר טוב של מוצרים יומיומיים, שנסעתי לשם לקנות ב-1975 עם אשתי הצעירה. והיתה גם נקניקייה חצי מעושנת טובה, שגם אותה קנינו מדי פעם.


עוד בית עץ ששרד. נכון, עכשיו הבעלים הציפו אותו בלבנה

שינויים נוספים כבר השפיעו על הרחוב עצמו.

"מדרכות" העץ הוסרו ממנו, וכל פרולטרסקאיה - הן הולכי הרגל והן הכביש - התגלגלו לאספלט ומיד הוזנק עליו אוטובוס מס' 13. אולם, דריסת רגליהם של העובדים בבוקר עשתה זאת. לא לרדת מזה, ואני תמיד מתחת לזה התעוררתי וידעתי בדיוק מה השעה. בצד הנגדי היה גם מעבר פרולטרסקי ובו בתים דו-קומתיים, ואחד מהם שרד עד היום, למרות שהוא צמח מטר וחצי לתוך האדמה, ועמד קודם לכן על גבעה.

בבתים האלה גרו חברי למשחק, ו"הסתדרנו" רק עם החבר'ה מצד אחד - ההפך היה "טאבו" עבורנו, כנראה בגלל שהמבוגרים אסרו עלינו לחצות את הכביש בגלל העומס הרב.

בבית הפינתי במירסקאיה/פרולטרסקאיה, מול העמוד, גר ויקטור, ילד קצת מבוגר ממני, שאביו היה טייס בטייסת האווירית שלנו, ולכן משפחתו גרה טוב מאוד, היה לו בית עץ גדול וגינה. . ממש בכניסה לחצר הייתה ערמת חול, שם נתנו לנו לשחק, אבל לא יותר. בבית, לוויקטור היה קונסטרוקטור גדול "מקנו" ומשחק הליכה "טיסה למאדים". אבל ילדים לא הורשו לראות אותו לעתים קרובות ואחד אחד.

קרוב יותר אלינו מביתו של ויקטור גרה רופאה שאשתו הייתה מורה למתמטיקה, שאליו הייתי צריך ללכת כדי למשוך אותה, ואחר כך היה בית הארנב של בני הזוג נאומוב, שבו גרו חבריי הראשיים סשקה וז'ניה מולין. לבית גם לא הייתה מרפסת קדמית, וכל דלתותיו השקיפו אל החצר, והיו גם חמש מהן ליד שישה חלונות! דירות צרות, כמו תאי כרכרה - כך נראו משקי הבית האלה.

למשל, אותה סשקה וז'ניה (אחת קצת יותר מבוגרת, השנייה צעירה ממני) גרו בחדר ארוך, מחולק על ידי תנור, ועם מסדרון קר גדול. בחדר היו שני חלונות, שידת מגירות עם טלוויזיה, מיטה להורים, שולחן, ארון בגדים ומדף עם כמות מעוררת רחמים של ספרים. מאחורי הכיריים נמצאות המיטות של סשקה וז'ניה והסאנקוק שעליו ישנה סבתם! הם בישלו אוכל בקיץ על תנור נפט במעברים האלה ממש ואכלו שם. בחורף בישלו על הכיריים ואכלו בבית. יתרה מכך, ראוי לציין שגם אביהם וגם אמם עבדו אצלם, וסבתם קיבלה קצבה, ובכל זאת הם חיו בתנאים כל כך עלובים.

ההורים שלי לא אפשרו לי ללכת לבית שלהם, אבל הכל אחרי הסיפור שלי על "החרקים האדומים" שראיתי מאחורי הטפטים הנחשלים שלהם. הסבירו לי שמדובר בפשפשים, ואין חוסר מזל גרוע יותר. כלומר, הם חיו גם עם פשפשים. יתרה מכך, משפחתם התגוררה ב"צריף" זה עד הרפורמה של 1968. אז הגיע רגע הניצחון שלהם: המפעל נתן להם דירת שלושה חדרים חדשה, שבביקורי שם נראתה ממש יוקרתית.


תמונה שהשתמרה באורח פלא מסביבות 1963. החצר של משפחת נאומוב, גדר ביתנו איתם, ואנחנו ילדים. משמאל לימין: ז'ניה נאומוב, הילדה ריטקה, בת דודתם של ז'ניה וסשה, ולאחר מכן הסופרת, סשה נאומוב וויקטור מביתו של ויקטור. הם לבושים בדרך כלל במכנסי הרמון סאטן, נעלי סניקרס וייטנאמיות למחצה וחולצות טי עם שרוולים קצרים. וויקטור ניצח ובאופן כללי רץ יחף...

בהמשך הרחוב מאחורי הבית שלי גרה משפחה של... גנבים, כלומר כל הרחוב ידע שכולם שם, גם אבא וגם בנים - גנבים, יושבים מעת לעת בכלא, ועדיף לא לשמור על שום קשר עם אוֹתָם. אגב, הייתה להם ילדה, בגילי, אבל ברור שאנחנו החבר'ה לא שיחקנו איתה.

מאחורי "בית הגנבים" עמד ביתו של ויקטור אחר (בתמונה הוא יחף ובחולצה משובצת) - וזהו בית העץ היחיד ברחוב פרולטרסקאיה ששרד את ההריסה היום. אבל הוא, קרוב לוודאי, חי את ימיו האחרונים - הגג שלו קרס, ואם לשפוט לפי העובדה שאף אחד לא מתקן אותו, אף אחד לא גר בבית הזה.

שאר הבתים, למעט האחרון, חדשים. אבל האחרון, שבו חי מישהו שזכה לכינוי סנקה סנוטי (שנבדל בנזלת ירוקה שזרמה לו כל הזמן מהאף), עדיין שלם, אם כי נבנה מחדש.


הנה זה, מה שהוא היום - "הבית של סנקה", עכשיו פשוט לא ניתן לזהות אותו, למרות שהוא נשאר כמו שהיה "ארנב". ובמקום נקודת האיסוף של מיכלי הזכוכית, צמח שטיפת מכוניות עם שירות ובית קפה בקומה השנייה

שיחקנו גם עם שני בנים מרחוב מירסקאיה ושניים מהקצה הנגדי של רחוב פרולטרסקאיה, וזהו – לא היו עוד ילדים בצד שלנו של הרחוב!

עכשיו בואו נראה לכמה משקי בית "בצד שלנו" היו ילדים וכמה מבוגרים. יש שבעה בתים שבהם היו בנים, ושני בתים עם בנות. בבתים אלו גרו 19 מבוגרים, אך 12 ילדים. וחוץ מזה, למען רבייה מוגברת של האוכלוסייה בארץ, נדרש שכל זוג יפיק שלושה ילדים לעולם. וכך, יש לנו רק שתי משפחות עם שני ילדים כל אחת, ולכל השאר היה רק ​​ילד אחד כל אחת!

אז המחסור ב"כוח אדם" התחיל מוקדם מאוד בארצנו, עוד בתחילת שנות ה-50, שכן כל הילדים שעליהם כתוב כאן נולדו בערך באותו זמן - בשנים 1953-1955!


"בית ויקטור" מחורבן לחלוטין, למרות שנעשתה לו הרחבת אבן...

ואז נולדו עוד פחות ילדים ברחוב שלנו, יש לי בת ו... נראה שזה לא אף אחד אחר, כי כל חבריי האחרים עוד לא קיבלו משפחות ב-1974, וב-1976 כבר נהרס הבית הישן שלנו לחניון של מכון מחקר סמוך.

בכלל, היום רחוב פרולטרסקאיה הוא בכלל לא כמו הרחוב של ילדותי, ובמובן הטוב ביותר. קודם כל, הוא אספלט לגמרי ונטוע עצים (למרות שהיו עליו אז מספיק עצים), כך שאפשר אפילו ללכת לאורכו.

החלק ההוא בו, שבו זרם תחתיו נהר הכסאבקה והציף אותו לאחר גשמים ובשיטפונות, הועלה, וקשבקה הוסתרה בצינורות, כך שבמקום שהיה פעם רטוב ומסריח, היא התייבשה, ואינה מריחה עוד. של מים מלוכלכים. מסביב יש בניינים רבי קומות חדשים, אבל הדבר החשוב ביותר הוא כמה חנויות הופיעו מסביב. זה פשוט לא מובן למוח כמה מהם נמצאים עכשיו ברחבי המחוז.


אבל איזה גילוף זה היה, כמה יפה זה בוודאי נראה בימי נעוריו!

בעבר, היו רק חנויות מזון סיננקי וקופטורג. אבל עכשיו יש לך שני "מגנטים", ו-"Pyaterochka", ו"אבוקדו", ו"מרקורי", ו"קרוון", ושני "אדום ולבן", "גן עדן נקניקיות", "מוצרים מאוזבקיסטן" ו... אפילו מאפייה פרטית.

וזה, שוב, לא הכל, כי יש עוד כמה חנויות קטנות שאתה אפילו לא יכול לזכור. ואם המוצרים שלהם לא מתאימים למישהו, אז יש שוק במרחק של 15 דקות הליכה, שבו יש ארנבות ביתיות, ונקניקיות ביתיות, ובשר מעושן מכל הסוגים, ודבש ותפוחים מקומיים. לאוהבי זה - חנות ענקית "Crossroads", שבה אין כלום. וזה רק חנויות מכולת.

לא היו סחורות מיוצרות באזורנו כלל, ובשבילם היינו צריכים לצאת לעיר, כלומר למרכז פנזה.

ובכן, סחורות מסוימות ניתן היה לקנות רק במוסקבה. למשל, אשתי עדיין זוכרת איך אביה הביא לה מרמלדת פרוסות לימון מנסיעות עסקים למוסקבה, ואמא שלי הביאה לי פעם אננס כמה פעמים.

אגב, אותן קלמנטינות נלקחו לשוק. יתרה מכך, הם נקנו בעיקר לקראת השנה החדשה, ובאותן שנים אף אחד לא חשב לרכוש אותם כמו שהם עכשיו. קניתי לימונים. הם שתו איתם תה, אבל הקרום נזרקו לוודקה והתעקשו עליהם. למשל, קדנטר עם תמיסת לימון כזו הייתה ליד המזנון של סבי. אך לעתים רחוקות מאוד הוא פנה לשירותיו, עלינו לתת לו את המגיע לו בכך.

חנות לציוד בניין באתר הבית שלי. עדיין יש לי הרגשה מאוד מוזרה כשאני נכנסת לזה. העצים מאחוריו, כפי שגדלו בימי ילדותי, גדלים, שום דבר לא השתנה, אבל אין בית...

ברור שקודם לכן באזור בו גרתי, צפיפות האוכלוסין הייתה נמוכה: 3-5 נפשות למשק בית, בעוד שכיום בניינים רבי קומות מרובי דירות עמוסים באנשים עד עין, אבל עדיין ההבדל בולט, ו זה לא מפתיע שאז התורים ב"כחול" היו ממש מאחורי הכל.

אגב, חנות מכולת גדולה "סטרלה" הופיעה באזורנו רק ב-1963, יחד עם הבניין הראשון בן חמש הקומות ברחוב דז'רז'ינסקי.


ההצטלבות של הרחובות פרולטרסקאיה ומירסקאיה נראית היום כך... בפינה, במקום "בית ויקטור", שאביו היה טייס, מתנשא הבניין הטכני הזה

באופן מפתיע, אז רחוב דזרז'ינסקי, שנבנה בבתים חד-קומתיים עם גינות קדמיות, נראה לי ארוך מאוד, ממש אינסופי, במיוחד כשאשתי ואני הלכנו בו עם עגלה עם בתנו. נאלצנו גם להזיז כל הזמן את תעלות המדומות מהחצרות, דבר שהיה מאוד לא נוח והאט את התנועה. כלומר, אז "לך אל" החץ ", זה באמת התכוון... לך. ועכשיו אנחנו "רצים" לשם למאפים בקלות.

איכשהו, החיים המודרניים צמצמו את הזמן שלנו ואת תפיסת המרחקים שלנו!

להמשך ...
מחבר:
20 הערות
מודעה

הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו, באופן קבוע מידע נוסף על המבצע המיוחד באוקראינה, כמות גדולה של מידע, סרטונים, משהו שלא נופל באתר: https://t.me/topwar_official

מידע
קורא יקר, על מנת להשאיר הערות על פרסום, עליך התחברות.
  1. 3x3zsave
    3x3zsave 25 בפברואר 2023 08:50
    +4
    "כְּחוֹל"
    מעניין מאוד להתבונן בתופונומיה עירונית עממית בדינמיקה. משהו הולך, משהו נשאר...
    חבל שהכתבה הזו אבדה על רקע שפע החומרים במדור.
    תודה לך, ויאצ'סלב אולגוביץ'!
  2. מלח בכיר
    מלח בכיר 25 בפברואר 2023 09:00
    +5
    היו שם תפוחי אדמה וגזר מעורבים באדמה (אני לא יודע מי קנה את זה!), אבל מבחר טוב של מוצרים יומיומיים, שנסעתי לשם לקנות ב-1975 עם אשתי הצעירה.

    בתיאוריה, זה צריך להיות חול, לא אדמה. זוהי שיטת האחסון.
    וכן, תמיד היה טוב יותר בחנויות הקואופ עם מוצרים מאשר בחנויות של משרד המסחר.
    בעבר, מהאוכל היו רק "כחול"

    כינוי?)))
    הם לפעמים מצחיקים. אני זוכר שהיו לנו את התחתון, העליון והאמצעי, הלא הם ריבקופ. נכון, כפר הולדתי בקולימה סגור ולא נשאר כלום מהבית שלי או מהחנויות האלה.
    1. איבן איבנוביץ' איבנוב
      איבן איבנוביץ' איבנוב 25 בפברואר 2023 09:27
      +4
      ירקות טחונים הם לא שיטת אחסון, אלא שיטת הרכבה. נאסף עם קומבייה, בסתיו, כשהאדמה הרטובה נתקעה, אז זה הלך לדלפק. לא היה מי שינקה, וזה לא היה משתלם, האדמה נתנה תוספת. ובחנויות אסרו לבחור ולקלל.
      1. נתיבי מים 672
        נתיבי מים 672 25 בפברואר 2023 10:29
        +4
        אם האדמה הרטובה נדבקת לתפוחי האדמה, אז הקציר עם קומביין יהיה בעייתי. בבלארוס, למשל, נקטפו תפוחי אדמה עם קוטפי גומסלמש נגררים, קיבולת הבונקר הייתה כ-1,5 טון. קומבינות אלו שימשו רק במזג אוויר יבש. אחרי הקומביינים עברו תלמידי בית ספר עם דליים את השדה, אספו את מה שנשאר אחרי הקומביינים. תפוחי האדמה הובלו ממקומבינים למיון - מדובר ביחידה שמניעה את הטרקטור T-25, במקום נמצאים גם עובדים. תפוחי אדמה ממוינים ל-3 חלקים, שלאחריהם הם נשלחים ליעדם - לחנות ירקות, קבורים בערימות, למכירה או להאכלת בעלי חיים. היה קשה להגיע לדלפק עם תפוחי אדמה רטובים. על תפוחי האדמה הייתה אדמה, אחרת קשה לשמר אותה, עכשיו אפשר לקנות תפוחי אדמה שטופים והם לא מתקלקלים - שם נעשה שימוש נרחב בכימיה.
  3. קוניק
    קוניק 25 בפברואר 2023 09:12
    +1
    (אהבתי במיוחד את הקומיקאים מירוב ונוביצקי - הם שטפסל וטרפונקה)

    דואטים שונים לגמרי. מירוב ונוביצקי ביצעו בדרך כלל בדרן, בעוד ברזין וטימושנקו ביצעו דיאלוגים מצחיקים.
    1. ריצ'רד
      ריצ'רד 25 בפברואר 2023 18:03
      +2
      מול הבית שלנו בשנות ה-60-70 היה קואופטור. אני לא זוכר שם תפוחי אדמה וגזר. בשר, בייקון, גביעי ציד, פירות יער, מיצים בצנצנות של 3 ליטר, פירות, אבטיחים, ענבים, מוצרים חצי מוגמרים, מאפים, ממתקים, חלב, אלכוהול - כן.. למשלוח המוצרים, לאחר השקילה, היו המשלוחים נתנו קופונים עבור מוצרים מיוצרים נדירים. המחירים שם היו יקרים יותר מאשר בסלמאגים.
      אנחנו הילדים הסתובבנו שם כל יום - התחננו לקופסאות עץ מהמוכרים, ומהקרשים שלהם עשינו לעצמנו הבדלים שונים. חיוך
  4. דצימלגיו
    דצימלגיו 25 בפברואר 2023 12:17
    +5
    מדוע בתי העץ היפים הללו אינם נשמרים?
  5. השמש שלך היא 66-67
    השמש שלך היא 66-67 25 בפברואר 2023 14:14
    +3
    אהבתי במיוחד את הקומיקאים מירוב ונוביצקי - הם שטפסל וטרפונקה),

    אתה מבלבל את הכותב? פלאג - ברזין, טארפונקה - טימושנקו. לא?
    1. קָלִיבֶּר
      25 בפברואר 2023 18:46
      +2
      הנה שני זוגות שונים בזיכרון שהתמזגו לאחד. סמכתי שוב על הזיכרון שלי, אבל הוא נכשל...
  6. Ruyter-57
    Ruyter-57 25 בפברואר 2023 14:23
    +2
    (אהבתי במיוחד את הקומיקאים מירוב ונוביצקי - הם שטפסל וטרפונקה)

    פלאג וטרפונקה - יפים ברזין ויורי טימושנקו.
    1. השמש שלך היא 66-67
      השמש שלך היא 66-67 25 בפברואר 2023 16:17
      +2
      ציטוט: Ruyter-57
      (אהבתי במיוחד את הקומיקאים מירוב ונוביצקי - הם שטפסל וטרפונקה)

      פלאג וטרפונקה - יפים ברזין ויורי טימושנקו.

      בבית, אצל ההורים שלנו, היו תקליטים עם הקונצרטים שלהם, הם האזינו דרך הגרמופון. אז השמות האמיתיים שלהם נכתבו על הלוחות. לא, הקונצרטים נקראו כך: טארפונקה ותקע. ולמטה וקטן שמותיהם. אני גם זוכר שראיתי איתם סרט בילדותי. עכשיו אני לא זוכר את השם.
      1. ריצ'רד
        ריצ'רד 25 בפברואר 2023 17:38
        +2
        אני גם זוכר שראיתי איתם סרט בילדותי. עכשיו אני לא זוכר את השם.

        "התקע מתחתן עם טארפונקה" 1957
        1. השמש שלך היא 66-67
          השמש שלך היא 66-67 25 בפברואר 2023 19:17
          +2
          ציטוט: ריצ'רד
          אני גם זוכר שראיתי איתם סרט בילדותי. עכשיו אני לא זוכר את השם.

          "התקע מתחתן עם טארפונקה" 1957

          בְּדִיוּק! נראה שיש לך זיכרון טוב יותר! hi
  7. Ruyter-57
    Ruyter-57 25 בפברואר 2023 14:25
    +2
    קרוב יותר אלינו מביתו של ויקטור גרה רופאה שאשתו הייתה מורה למתמטיקה, שאליו הייתי צריך ללכת כדי למשוך אותה למעלה

    הקטע הזה של המחבר סיקרן אותי. מי משך את מי ולאן?
    1. קָלִיבֶּר
      25 בפברואר 2023 18:48
      +2
      ציטוט: Ruyter-57
      מי משך את מי ולאן?

      ובכן, ברור שאני מתמטיקאי. ניסוח גרוע, כמובן.
    2. ריצ'רד
      ריצ'רד 25 בפברואר 2023 19:01
      +4
      "... אשתו הטרייה של רופא שיניים, אידה גרשבנה, הייתה גברת קלת דעת והחלטית... (ג)" חיוך
  8. פנזיאק
    פנזיאק 25 בפברואר 2023 21:43
    +2
    עוד ב-1972, כשלא היה לי לאן ללכת (לא הלכתי לגן, אבא שלי היה במפעל אופניים, ואמי הייתה בבית חולים), סבתי לקחה אותי איתה לעבודה - לאתר בנייה. בית 33 נבנה ברחוב דזרז'ינסקי. לא יכולתי לשבת בבית ההחלפה הרבה זמן. אני עדיין לא מבין איך אפשרו לילד בן 6 לטפס ליד מנוף מגדל, באתר בנייה, בין משאיות עם טיט, לבנים, לוחות...
    כדי שלא אתאבד, דחפו לי מטבע של 3 קופקים והלכתי ל"חץ" - ידעתי שמוכרים שם פשטידות עם כבד. ולא ידעתי שהפשטידה עלתה 4 קופיקות, אבל המוכרת ריחמה והזהירה שבפעם הבאה אביא עוד קופיקה אחת.
    1. ריצ'רד
      ריצ'רד 25 בפברואר 2023 22:20
      +1
      פנזיאק (איגור): אבא במפעל האופניים

      ערב טוב, איגור
      לאחי (מבוגר ממני ב-6 שנים) היו אופני פנזה עם מנוע ZIF בתחילת שנות ה-70. אני זוכר שהוא נורא היה גאה בו וניסה להגיד לכולם שזה לא שועל רגיל אלא סופר איכותי - מורכב במפעל צבאי חיוך שיקרת?
      1. פנזיאק
        פנזיאק 25 בפברואר 2023 22:36
        +2
        ציטוט: ריצ'רד
        פנזיאק (איגור): אבא במפעל האופניים

        ערב טוב, איגור
        בתחילת שנות ה-70 לגיס היו אופני פנזה עם מנוע ZIF, אני זוכר שהוא נורא היה גאה בו וניסה להגיד לכולם שזה לא שועל רגיל אלא סופר איכותי - מורכב ב- מפעל צבאי חיוך שיקרת?

        ערב טוב
        לא, כמובן שזה נכון. המפעל כעת בהרס מוחלט, רק הנהלת המפעל נפלה לידיים ארמניות טובות - הם שוקמו. וקודם לכן, "זי"ף" היה אב קדמון של מפעלים רבים נוספים בעיר ולא רק בפנזה: מפעל שעונים, מפעל רדיו, חשמל בנ-לומוב, והשאיר חלק מעצמו במפעל התוכנה Start ב. זרחני. הָהֵן. הכל עבד עבור התעשייה הביטחונית ואתה יכול לחפש בגוגל מידע נרחב ביותר ויותר ממאמר אחד. ויוצרו שם גם אופניים וטוסטוסים עם מנוע D-4, D-5 ו-D-6 ("ZiF-77"). החבר'ה למדו את הטכניקה ותרגלו כישורי נהיגה רק על טוסטוסים - הם רכבו, עשו מחדש בדרכם שלהם, פירקו, הרכיבו, בניגוד לדור הנוכחי.
  9. BedMax
    BedMax 26 בפברואר 2023 17:43
    0
    איזה מזל היה לי עם Zatverechie שלנו). אין גורדי שחקים בתוכניות, רק קוטג'ים צומחים במקום הישנים. כמעט כל בית זוכרים... והחנויות היו כולן מנמל אורסה, והשמות: תשע, רקטה, מגדלור, תחנת כיבוי אש. סוקול בית קולנוע!
    הו, ילדות, אבל חכה שם, בבית של הסבא.
    כולו נבנה בשממה, בין הבתים הנדירים שנותרו לאחר השחרור. זה היה למעשה ביצה. המגרשים הוקצו למשתתפים שחזרו ממלחמת העולם השנייה. לא כל הרחובות עדיין מכוסים באספלט, מכוסים בהקרנות אבן גיר מ שנות ה-70.
    אה...
    טבר (קלינין).79_23.